יישור שיניים ולסתות - אורתודונטיה למבוגרים

להבדיל מתקופת הגדילה, בה ניתן להשפיע על יחסי הלסתות באמצעים אורתופדיים ופונקציונליים, הרי במבוגר יהיה צורך להיעזר בהליכים כירורגיים בנוסף ליישור השיניים, כשקיימת בעיה בעמדת הלסתות באחד מ-3 הממדים:
  • אנכי - לדוגמא לסת עליונה בעמדה נמוכה, כשהחניכיים נראים לעין
  • אופקי רוחבי - כדוגמת לסת עליונה צרה יחסית ללסת התחתונה
  • אופקי אורכי - כשהלסת התחתונה בעמדה קדמית לעליונה או בעמדה אחורית במיוחד יחסית ללסת העליונה וכנ"ל כשעמדת הלסת העליונה חריגה או כשקיימת אסימטריה גרמית
באשר ליחסי השיניים ועמדתן- אין הבדלים מהותיים ביישורן בין מבוגרים לצעירים, כשמדובר באנשים בריאים. הנעת שיניים באמצעים אורתודונטיים אפשרית בכל גיל, וזאת הודות לתהליכי הבנייה והספיגה של העצם, בה נתונים שורשי השיניים, שקיימים כל החיים. בין שורשי השיניים לבין העצם מפרידה רקמה רכה.
בהשפעת כוח אורתודונטי, לחץ שנוצר ברקמה הרכה, מפעיל תאים שסופגים את העצם ואילו מתח, שנוצר בצד הנגדי, גורם לפעילות תאים, שבונים עצם. כך מתקבלת תנועת השן, שעליה מופעל הכוח.
ואולם, להבדיל מרוב הצעירים, בקרב מבוגרים רבים (בעיקר מעל גיל 35 בקרוב) נפוצה מחלת חניכיים. לכן חשוב ביותר בגילאים אלה לוודא, שמבחינת מצב החניכיים, אין מניעה מביצוע יישור השיניים.
גם מבחינת מחלת העששת, יש לוודא, שאין מוקדים פעילים. יש לטפל בעששת ובחניכיים לפני התחלת הטיפול האורתודונטי. כמו כן, דרוש מעקב של רופא/ת השיניים המטפל/ת, טיפולי שיננית ולעתים ביקורות של מומחה/מומחית לחניכיים בזמן הטיפול האורתודונטי וכמובן מעקבים רגילים, גם לאחר סיום הטיפול האורתודונטי הפעיל.
מהן האינדיקציות לטיפול אורתודונטי בגיל המבוגר?
  • ליקויים בעמדות השיניים, שלא טופלו בתקופת הגדילה
  • שינויים לא רצויים בעמדות השיניים עקב מחלת חניכיים כרונית, שגרמה אובדן תמיכת העצם, בה נתונים שורשי השיניים ועקב כך שינוי בשיווי משקל הכוחות הפועלים על המשנן
  • הצטופפות פיסיולוגית של השיניים הקדמיות בלסת התחתונה, שמתרחשת עם הגיל. עיקר ההצטופפות עד גיל 25 שנים
  • הישנות חלקית של ליקוי הסגר, שתוקן בעבר או שינוי לאחר סיום טיפול אורתודונטי, שבוצע בעבר
  • ליקויים גרמיים - בעמדת הלסתות, שדורשים אורתודונטיה משולבת בכירורגיה
  • הכנה לטיפול שיקומי במצבים כגון:
    o שבר של כותרת השן, או עששת נרחבת תחת גובה החניכיים, שמחייבים הבקעה
    o צורך בבניית עצם לצורך הנחת שתלים בלסת
    o תנועה מכוונת של שיניים יכולה לבנות עצם שנדרשת
    o אי סדירות של עמדות השיניים, המפריעה לשיקום אסטטי ופונקציונאלי
לצורך בניית תוכנית טיפול נדרשים בדרך כלל הנתונים הבאים, או חלק מהם:
תמונות פנים ושיניים, צילום פנורמי או סטטוס, מידות לימוד וצילום צפלומטרי צדי, שעליו נעשית אנליזה של יחסי הלסתות בממד אנכי ואופקי אורכי ואנליזת יחסי השיניים. לעתים נדרשים נתונים נוספים. כמובן נדרשת גם בדיקה פיסיקלית קלינית.
לפני התחלת הטיפול האורתודונטי, ממלא המעמד לטיפול שאלון רפואי על מצבו הבריאותי והתרופות שהוא מקבל, כיוון שיש מצבים שיכולים להשפיע על תגובת השיניים להפעלת כוחות. המטופל מיודע בתכנית הטיפול ובשינויים שיתכנו בה ונותן את הסכמתו לטיפול בעל-פה או בכתב.

המכשור האורתודונטי:

כעקרון נחלק ל-2 קבוצות עיקריות: מכשור קבוע ומכשור נייד.
המכשור הקבוע
מודבק לשיני המטופל מהצד החיצוני - לביאלי (צד השפתיים) או מהצד הפנימי - לינגואלי (צד הלשון).
מכשור זה מורכב מיחידות סבילות, המודבקות לשיניים ונקראות סמכים, מחוטי מתכת קשתיים וקפיצים למיניהם, שהם המרכיב הפעיל, ובדרך כלל גם ממרכיבים אלסטיים, המקשרים בין שני המרכיבים ומשמשים גם להפעלת כוחות.
הסמכים עשויים פלדת אלחלד, חרסינה, פלסטיק או פלסטיק מחוזק על ידי חרסינה. המכשור האסטטי הלביאלי הוא זה המרכב מסמכים שקופים עשויים חרסינה ו/או פלסטיק.
קשתות המתכת עשויות סגסוגות שונות. העיקריות שבהן: ניקל- טיטניום (קשת גמישה מאוד, בעלת זיכרון צורה ומשמשת בדרך כלל בשלבי הטיפול הראשוניים), פלדת אל-חלד (קשת קשיחה, המשמשת בדרך כלל כקשת העבודה העיקרית) וטיטניום-מוליבדן - בעלת תכונות ביניים, שבין שני סוגי הסגסוגות שהוזכרו מבחינת הגמישות. קיימות קשתות, המצופות על ידי חומרים בצבע השן, אך חסרונן בכך שהציפוי אינו עמיד ונוטה להתקלף.
המכשור הנייד
המקובל כיום לטיפול במבוגרים עשוי מחומר שקוף טרמופלסטי ונקרא קשתית או סד, העוטף את השיניים מצידן הפנימי והחיצוני. כל קשתית בנויה כך שהיא גורמת לתנועה מסוימת קטנה של השיניים.
המטופל מחליף כל מספר שבועות או כל מספר מאות שעות הרכבה, לקשתית הבאה, שגורמת לתנועה נוספת של השיניים וכן הלאה עד לקבלת התוצאה הרצויה.
קיימות 2 שיטות עיקריות בתכנון הטיפול בקשתיות הטרמפלסטיות:
אחת - תכנון מוקדם של כל התנועות עד לסיום הטיפול.
האחרת - טיפול בשלבים, ובדרך כלל יעשה בו מעבר מקשתיות דקות לעבות יותר עבור כל תנועת שיניים.
מבוגרים רבים מבקשים מכשור, הנראה לעין כמה שפחות, או נראה אסטטי יותר, לכן נפוץ במבוגרים השימוש בסמכים לביאליים שקופים או קשתיות שקופות או טיפול לינגואלי (פנימי).
לא כל מקרה מתאים לכל מכשור. למכשיר הנייד השקוף יש מגבלות בעיקר בהשגת תנועות שורש, בהבקעת שיניים ובסיבוב שיניים מעבר למידה מסוימת.
יש צורך בשיתוף פעולה של המטופל בהרכבת המכשיר הנייד, להבדיל מהקבוע, אך שמירת ההיגיינה האורלית קלה הרבה יותר, כי המתרפא מסיר את המכשיר לצורך ניקוי השיניים.
בסיום הטיפול האורתודונטי בגיל המבוגר יינתנו בדרך כלל מכשירים לשימור התוצאה: מכשור קבוע, שנקרא קיבוע, המודבק לשיניים הקדמיות בצידן הפנימי. ו/או מכשור נייד לרוב לשימוש לילי.
מכשור חיצוני (לביאלי) שמורכב מסמכים חיצוניים שקופים
 
קשתיות שקופות
מכשור לינגואלי
כל הזכויות שמורות למרפאת מומחים ©