מרפאות מומחים - רפואת שיניים ואורתודנטיה לילדים, מתבגרים ומבוגרים

תת הסתיידות של טוחנות וחותכות MIH- molar-incisor hypominralization: סקירה ועידכון

 

ד"ר ל. ארנון-צדוק

ד"ר ס. בלומר

המחלקה לרפואת שיניים לילדים, ביה"ס לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר,

הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל-אביב.

 

MIH- Molar-Incisor Hypominralization: A Review and updates

 

Molar-Incisor Hypomineralization (MIH) is a common dental condition affecting children. The term was first introduced in 2001 and has been increasing in prevalence, therefore dentists worldwide are more frequently facing the challenges the condition presents. MIH is often associated with dental complications that might affect patients’ quality of life. The affected teeth are more prone to caries and post-eruptive enamel breakdown. Early diagnosis can lead to more effective and conservative management. This article aims to discuss the different aspects related to MIH, from its pathophysiology, etiology, epidemiology and prevalence to treatment options for affected molars and incisors in children and young adults.

מבוא

המונח "תת הסתיידות של טוחנות וחותכות" (MIH- molar-incisor hypominralization) הוזכר לראשונה ב-2001 על ידי Weerheijm ושותפיו לתיאור של תת הסתיידות מאקרוסקופית על רקע סיסטמי, הפוגעת בטוחנת קבועה ראשונה אחת או יותר עם או ללא פגיעה בחותכות1.

מונח קודם התייחס לתופעה כ-"Idiopathic enamel disturbances- IED" ובשמו העממי cheese , molars, בשל מראה השיניים המחורר. מחקר שהתבצע בהולנד בשנת 2001 תאר שיניים אלו כבעלות אמייל פורוטי ורגישות לקור, ומועדות ביתר להתפתחות עששת2 .לאורך השנים, שיניים אלו נקראו גם “hypomineralized", “dysmineralized”, “nonfluoride hypomineralization".

 

ב-2003, MIH תואר כהפרעה התפתחותית הפוגעת באיכות האמייל, וזאת כתוצאה מירידה בהסתיידות ובמרכיבים האנאורגניים של האמייל, וגורמת לצביעה של האמייל ושברים בשיניים הפגועות. תחילה, התופעה תוארה כפוגעת בטוחנות קבועות ראשונות וחותכות בלבד, אך לאחרונה מתברר כי הפגם עלול לפגוע בכל שן נשירה- DMH-Deciduous Molar Hypomineralization או קבועה3. מחקר עדכני שבדק ילדים בגילאים 13-16 מצא שבמקרים בהם הטוחנת הראשונה פגועה עם MIH באופן חמור, הטוחנת השנייה נוטה להיות גם כן פגועה, אם כי באופן קל יותר4.

 

מדובר בתופעה נרחבת ושכיחה, המציבה בפני הקלינאי מספר קשיים בבואו לטפל בילד עם MIH: לאחר בקיעת השן הפגועה, יש התפוררות של האמייל וחשיפה של דנטין, שמעמידה את השן בסיכון למעורבות של המוך ולרגישות. רגישות זו עלולה להקשות על הילד לשמור על היגיינה נאותה, וכך הסיכון לעששת עולה. דלקת כרונית בשן גורמת לקשיים באילחוש, ובנוסף, השרידות של טיפולים בשן פגועה נמוכים יותר לעומת טיפולים בשן ללא רקע של MIH, כך שלעיתים הילד מגיע עם חרדה וקושי בשיתוף פעולה בשל ניסיונות טיפול קודמים שלא צלחו. לעיתים יש גם הפרעה אסתטית בחותכות, שפוגעת בדימוי העצמי של הילד.

 

מאמר זה יסקור את ההיבטים השונים של התופעה ואת האתגרים העומדים בפני רופא השיניים המטפל בילדים עם MIH בשיניים קבועות.

פתוגנזה

האמלובלסט רגיש ביותר לשינויים סביבתיים- עלייה בטמפרטורה, היפוקלצמיה ושינויים ברמות ה- pH. כאשר האמייל לא עובר מטורציה מלאה, מתרחשת היפומינרליזציה לכל עובי האמייל. חוקרים משערים כי שלב הפגיעה הינו בתחילת שלב המטורציה, וייתכן שאף מוקדם יותר, בסוף השלב הסקרטורי.

אתיולוגיה

מרבית המטורציה של הכותרת של הטוחנת הקבועה הראשונה מתרחשת עד גיל 3. הסברה הרווחת היא כי פגיעות סיסטמיות בריאותיות או סביבתיות בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד הם הגורמים לתופעה, אך המנגנון המדויק טרם הובן במלואו. המופע הקליני של נגעים מוגדרים ואסימטריים מצביעים על גורם סיסטמי אקוטי או כרוני בשלושת החודשים האחרונים של ההריון, סביב לידה ובשנת החיים הראשונה. ככל הנראה הפתוגנזה מולטיפקטוריאלית עם מרכיב גנטי.

 

מחקר שנערך ביוון מצא ש-78% מ-151 ילדים מאובחנים עם MIH חוו בעיות רפואיות, מתוכם ב-19% הבעיות היו טרום לידתיות, ב-44% סביב הלידה, וב-22% לאחר הלידה. רק ב-15% מהילדים לא נמצא גורם רפואי שמוכר בהקשר ל-MIH5. מספר השיניים הפגועות נמצא בקשר לזמן ולמשך הפגיעה, כשפגיעה ממושכת גורמת לפגיעה במספר רב יותר של שיניים.

בספרות הועלו מספר השערות לגבי גורמים אפשריים, בהם זיהומים נשימתיים וסיבוכי הריון.

זאת ועוד,Teixeira   ושות' מצאו במחקר שהשווה בין תאומים מ-2018 כי חשיפה למזהמים סביבתיים  (Dioxin) מעלה סיכון ל-MIH6, כמו גם תשניק סב-לידתי, משקל לידה נמוך7, הפרעות מטבוליות של סידן וזרחן, מחלות ילדות תכופות ובמיוחד אלו המצריכות שימוש ממושך באנטיביוטיקה, ומצבים רפואיים נוספים שעלולים להשפיע על התפתחות האמייל בשלב יצירת הטוחנות הראשונות. הנקה ממושכת נמצאה כגורם שמעלה סיכון להימצאות MIH, אך קיימת חוסר אחידות בספרות לגבי מובהקותו של גורם זה8. Jeremias בשנת 2013 ו- Teixeira בשנת 2018 דנו באפשרות של מרכיב גנטי באתיולוגיה של MIH, שבו וריאנט גנטי בשילוב עם גורם סיסטמי בא לידי ביטוי בהופעת 6,9MIH.

אפידמיולוגיה

שכיחות התופעה רחבה ונעה בין 2.4%-40.2%, כתלות באוכלוסיה הנבדקת, גיל הנבדקים, אמצעי הבדיקה, קריטריוני הכללה ועוד. קיים מגוון רחב של מאפיינים קליניים בין מטופלים ובין שיניים פגועות באותו מטופל. כ-80% מהמטופלים שלהם MIH, נמצאו עם לפחות שתי טוחנות פגועות.

 

בישראל, השכיחות של MIH שנמצאה בקרב האוכלוסייה היהודית היא 17.1% ובאוכלוסייה הערבית 17.95% (מתוך 5515 ילדים שנבדקו). ממצא חשוב שעלה מתוך המחקר הינו שבקרב הילדים הצעירים יותר (גיל 6-10) שכיחות ההפרעה גבוה יותר לעומת ילדים בוגרים יותר (11-16), כך שייתכן שנראה בעתיד עלייה בשכיחות הכללית של התופעה10.

 

מחקר שבדק 2226 ילדים שבדים מצא שכיחות של 4%-15% טוחנות ראשונות עם היפומינרליזציה אידיופטית11. מחקר נוסף שבדק 2339 מתבגרים סלובניים בגילאים 12-18 מצא ש-14% מהנבדקים היו עם לפחות טוחנת ראשונה אחת עם אופקיות מוגדרת12. 2408 ילדים מגרמניה בגילאים 10-17 נבדקו ונמצא שכיחות של 6% ל-MIH עם ממוצע של 4.8 שיניים עם היפומינרליזציה, שמתוכן 2.2 בטוחנות ראשונות. הטווח הרחב של השכיחויות מוסבר על ידי שוני במתודולוגיה של המחקר וככל הנראה הבדל אמיתי בשכיחות בין אוכלוסיות ומדינות שונות. בתגובה לממצאים אלו Ghanim ושותפיו הרכיבו מערכת ניקוד לסטנדרטיזציה של הבדיקות, המתבססת על קריטריוני האיבחון של האיגוד האירופאי לרפואת שיניים לילדים13. בנוסף, הוצע שמחקרי שכיחות יכילו לפחות 300 נבדקים14. כרגע, ההערכה היא שההפרעה פוגעת בילד אחד מתוך 6 ברחבי העולם15.

איבחון

על פי ה-EAPD, אבחנת MIH טוב שתעשה בערך בגיל 8 שנים, כיוון שבגיל זה לרוב כל ארבע הטוחנות ושמונה החותכות כבר בקעו. הבדיקה צריכה להיעשות על שיניים לחות לאחר ניקוי1,3. לצורך האבחנה יש לתעד לפחות טוחנת קבועה ראשונה אחת פגועה, אך ייתכנו גם טוחנות נוספות וחותכות קבועות פגועות. ה-EAPD מגדיל ומציע לבצע מחקרים אורכיים ולבדוק את הילדים בגילאי 6,8,10,12 וייתכן שאף 14, כדי להעריך את מידת המעורבות של טוחנות שניות ופרמולריות, הקשר בין הנגעים השונים והתקדמות הנגעים לאורך זמן16.

 

בחותכות הפגם מתבטא כנגע מוגדר בצבע צהבהב-לבן, או במקרים חמורים יותר צהבהב-חום, ולרוב הנגע חמור פחות לעומת הטוחנות. אם הנגע ממוקם בקצה הלהבי של החותכת, אז ישנו סיכון שהאמייל יעבור התפוררות לאחר הבקיעה3 (תמונה 1). הפגם יכול להופיע גם בטוחנות נשירות ובקצה הניבים הקבועים16.

 

תת הסתיידות טוחנות וחותכות

תמונה 1: מראה אופייני של נגע MIH בחותכת עליונה

 

Mittalושות' חקרו את הקשר בין טוחנות שניות נשירות עם תת-הסתיידות (DMH) ו-MIH ומצאו שבכמחצית מהמקרים של MIH היה גם HSPM בטוחנות הנשירות. יתרה מכך, Negre-Barber קבע ש-HSPM יכול להחשב כסימן מקדים ל-MIH ומהווה התוויה למעקב אחר בקיעת השיניים הקבועות17,18.

המופע הקליני של שיניים עם MIH מתבטא במספר אופנים:

אופקיות מוגדרת- השיניים הפגועות יציגו נגעים אופקים מוגדרים במשטח הסגרי והבוקאלי של הכותרת. הפגמים משתנים בצבעם וגודלם, ויכולים להופיע בצבעים לבן, קרם (creme) או צהוב עד חום בהתאמה לחומרתם. גודל הנגע יכול להיות קטן (אך עם זאת נהוג שלא להגדיר נגע שגודלו פחות מ-1 מ"מ כ-MIH), או להיות נרחב ולהוות חלק ניכר מכותרת השן.

 

תת הסתיידות טוחנות

תמונה 2: טוחנת עם MIH, התפוררות אמייל במשטחים הבוקאליים והאוקלוזליים.

 

אזורי הנגעים מאופיינים בתת הסתיידות היוצרת אמייל פורוטי, אשר מלבד ההיבט האסתטי, עלול להוביל להתפוררות האמייל לאחר הבקיעה (מצב הנקרא Post eruptive breakdown-PEB ונגרם עקב חשיפה לכוחות לעיסה). כתוצאה מכך נחשף דנטין המועד להתפתחות מהירה של עששת, ועל כן נפוץ לשמוע ממטופלים אלו תלונה על רגישות לגירוי כמו קור ומגע ועד כאב ספונטני (תמונה 2).

כתוצאה מנגעים אלו ולאור התפוררות האמייל נהוג לבצע שיחזורים בעלי מראה א-טיפי בהשוואה לשיחזור עקב עששת בשן ללא MIH. לכן, במטופל עם שיחזורים א-טיפיים, יש לקחת בחשבון שאלו בוצעו בשל MIH.

ניתן לאבחן שן שנעקרה כ-MIH רק אם יש תיעוד להיותה פגועה או לקיום נגעים אופקיים בטוחנות נוספות, אחרת לא ניתן לאשש אבחנה כזו.

סיווג MIH

קיימים בספרות מספר סיווגים המגדירים את חומרת MIH. פיתוח של מערכות לסיווג חומרת ההפרעה נעשה לצורך סטנדרטיזציה למטרות מחקר, וגם כדי לאפשר לקלינאי לעקוב אחר התקדמות ההפרעה במטופל הבודד.

Leppäniemi ושותפיו חילקו בשנת 2001 את חומרת הפגיעה ל-3: קלה- כתמים אופקיים ללא שבר של האמייל, בינונית- כתמים אופקיים עם שברים המוגבלים לאמייל וחמורה- שברי אמייל עם מעורבות דנטין, שיחזורים א-טיפיים ועקירות על רקע MIH19.

מערכת סיווג נוספת, שהוגדרה בשנת 2010 על ידי  Lygidakisחילקה את מצבי ההיפומינרליזציה למצבים קלים- כתמים אופקיים ללא שבר באמייל, לעיתים תופיע רגישות לגירוי וחמורים- בהם נראה נוכחות של שברים באמייל, רגישות יתר לגירויים כמו קור ומתוק וכן הפרעה אסתטית20.

קשיים בניהול הטיפול בילדים עם MIH

הטיפול בילדים עם MIH מורכב, כיון שבמקרים רבים ילדים אלו מגיעים לטיפול חרדתיים יותר בגלל ניסיונות טיפול קודמים, שיניים רגישות וגילם הצעיר. מטרתנו כמטפלים לספק טיפול מיטבי. האתגרים הטיפוליים בילדים האלו כוללים קושי בהשגת אילחוש מספק, צורך בתוצאה אסתטית, חרדה, טיפולים חוזרים, כאב ורגישות.

אילחוש משטח השן הפורוטי חשוף לגירוי מתמיד ולכן נגרמת דלקת כרונית של המוך, מה שמקשה על אילחוש השן. הרופא עלול להגיע למינון המקסימלי של חומר אילחוש (המוגבל על ידי משקל הילד), תוך שנותרת רגישות בשן המאולחשת. שימוש בנייטרוס אוקסיד (N2O) בשילוב עם אילחוש מקומי יכול להפחית חרדה וכאב. נמצא כי סוג ומינון האילחוש פחות חשובים מאשר הטכניקה.

באילחוש טוחנת קבועה נהוג להוסיף הסננה בוקאלית לאלחוש בבלוק מנדיבולרית. בשיניים עם MIH, תוספת זו חיונית ליעילות ההרדמה. בנוסף, בילדים עם MIH, אילחוש מסוג אינטרליגמנטרי                ו-Intraosseous נמצאו יעילים. אופציה נוספת שנחקרה היא אילחושCrestal intraosseous , שניתן על ידי מערכת מונחית מחשב. דרך זו נמצאה כיעילה ובטוחה להשגת אילחוש מספק בשיניים רגישות עם MIH. טכניקה זו יכולה להועיל במקרים של פולפיטיס21.

 

מתן משכך כאבים מניעתי לפני אילחוש מקומי- פרה-מדיקציה יכולה להועיל לטיפול בטוחנות MIH עם רגישות יתר. ניתן לתת פראצטמול או תרופה ממשפחת ה-NSAIDS , כמו איבופרופן.  STEFFEN & VAN WAES יצרו פרוטוקול טיפולי המתבסס על מטופלים הסובלים מכאבי גב כרוניים. על פי הפרוטוקול, מומלץ ליטול מינון גבוה אך קצר-טווח של NSAIDS. לפני טיפול ההשפעה נוגדת הדלקת היא רצויה במיוחד בשיניים עם MIH עם דלקת כרונית במוך. על פי הפרוטוקול יש ליטול ארבע מנות: 24 שעות לפני הטיפול, 12 שעות לפני הטיפול, 6-8 שעות לפני הטיפול ומיד לפני הטיפול22.

לעיתים, במידה והטיפול הנדרש הינו במספר שיניים טוחנות צעירות שדורשות שיקום נרחב או עקירות וכן שיתוף הפעולה של הילד קשה, ניתן לשקול טיפול בפגישה אחת תחת הרדמה כללית.

 

טיפולים חוזרים– ילדים עם MIH מטופלים הרבה יותר מאשר ילדים ללא MIH. על פי מחקר שבדי, ילדים בני 9 עם MIH עברו פי כמעט עשרה יותר טיפולים מאשר מקביליהם ללא MIH. בממוצע כל טוחנת פגועה טופלה פעמיים בגלל כשל של שיחזור, התפוררות הכותרת או עששת משנית. לעיתים קרובות נמצא כי האילחוש בקבוצת הילדים עם MIH לא היה מספק23.

אין זה מפתיע, אם כך, שילד עם MIH שחווה כאב, קושי באילחוש, וטיפולים חוזרים מפתח חרדה דנטלית. לכן, הטיפול בילד עם MIH מחייב התייחסות להתנהגות ולחרדה תוך מענה של כל ההיבטים של הבעיה.

טיפול

מניעה- לא כל שן הפגועה ב- MIH מצריכה טיפול מידי. רה מינרליזציה ודה סנסיטיזציה חשובים ביותר במניעת עששת והתפוררות אמייל, ולכן הדגש על טיפול מניעתי במקרי MIH הוא הכרחי. מומלץ להתחיל פרוטוקול מניעה מרגע האבחון במטרה לדחות ולמנוע צורך בטיפולים, וכן להקל על הילד בעת הטיפול ולהימנע מטיפולים מורכבים יותר.

הפרוטוקול מורכב משימוש ביתי במשחת שיניים מופלרת ואמצעים ביתיים נוספים כמו CPP-ACP mousse, למרות שיעילותו של האחרון אינה חד משמעית. נוסף על כך, מומלץ שימוש תדיר בורניש פלואריד מרפאתי24. המלצות אלה מתבססות על המידע לגבי מניעת עששת בשיניים בריאות, בהעדר מידע מספק לגבי ניהול שמרני ייעודי ב-MIH.

בחירת הטיפול והתזמון מושפעים ממאפיינים של השן הפגועה (עם/ללא רגישות יתר, עם/ ללא שבר אמייל) ומאפייני המטופל (גיל, שת"פ). בשן עם MIH עם אמייל אינטקטי, מומלץ לבצע איטום חריצים מבוסס רזין, בין אם יש רגישות או אין, בנוסף לפרוטוקול מניעה. יחד עם זאת, במקרה של מטופל בעל סיכון גבוה לעששת, מומלץ לבצע איטום חריצים מבוסס גלאס-יונומר כבר מהתחלת בקיעתה, וזאת כאיטום זמני. איטום מבוסס רזין מייצב את המבנה הפורוטי של האמייל בתת-הסתיידות ומונע התפוררות אמייל במידה גדולה יותר מאשר הנחת ורניש פלואוריד בלבד25. במקרה שבו רגישות היתר ממשיכה גם לאחר ביצוע איטום חריצים, מומלץ לבצע שיחזור ישיר או בלתי-ישיר.

 

שיחזורים ועקירות- במקרה של התפוררות האמייל יש לבצע טיפול משחזר. כטיפול זמני קצר טווח, כשהפגם נרחב אך השן ניתנת לשיקום, ניתן לבצע שיחזור מגלאס יונומר, או כתר טרומי כפתרון ארוך טווח.

בביצוע חלל השיחזור תוארו שתי גישות: האחת דוגלת בהסרת כל האמייל הפגוע, ואילו השנייה מציעה הסרת האמייל הפגוע ביותר, והשארת אמייל פגוע שעמיד להתנגדות הבורר. בגישה הראשונה שרידות השיחזור גבוהה יותר, אך יש איבוד חומר שן נרחב. הגישה השנייה היא שמרנית יותר אך מעמידה את השן בסיכון לשברים בשולי השיחזור. כשמבצעים שיחזורים מבוססי רזין, מומלץ לנקוט בגישה הראשונה ולהסיר את כל האמייל הפגוע, בשל קישור חלש של הקומפוזיט לאמייל בתת-הסתיידות26.

 

תמונה 3: תמונת טוחנת עליונה עם הרס כותרתי נרחב כתוצאה מ-MIH המצריך טיפול בכתר טרומי פלדת אל-חלד.

תמונה 4: תמונת טוחנות תחתונות עם MIH לאחר טיפול בכתרים טרומיים מפלדת אל-חלד.

 

כשהטוחנת מדגימה שברי אמייל חמורים, כתר טרומי מפלדת אל-חלד הוא טיפול הבחירה27. הכתרים מונעים המשך התפוררות של כותרת ורגישות דנטינלית, ומאפשרים יחסים סגריים בין ותוך לסתיים נכונים28. אם אינם מבוצעים נכון, כתרים טרומיים עלולים לגרום למנשך פתוח, דלקת חניכיים והפרעה לבקיעת הטוחנת השנייה. לעיתים ההתאמה לא קלה לביצוע בגלל צורת הסגר וגילו הצעיר של הילד29. עם זאת, כתר טרומי שמבוצע בצורה תקינה יכול לשמר את השן עד שניתן להחליפו לשיקום בלתי ישיר (תמונות 3 ו-4).

 

ניתן להציע כיסוי מלא או חלקי בלתי ישיר על ידי כתרים מעבדתיים או אונליין לטוחנות עם  MIH במשנן המעורב המאוחר או הקבוע. פתרונות אלו לא ישימים בילדים צעירים בגלל כותרת קצרה, לשכת מוך מורחבת, טיפול ארוך ויקר ושיתוף פעולה מוגבל של הילד30. היתרונות של שיקום כזה לעומת כתרים טרומיים הם הצורך בהשחזה מינימלית, היותם פחות טראומטיים למוך, היכולת לשמור על תלוליות השן ועל בריאות פריודונטלית במקרים של שוליים על חניכיים31.

 

כשטוחנות פגועות באופן חמור מאוד, וייתכן שאינן ניתנות לשיקום, יש לשקול עקירה (תמונה 5). אם השן מיועדת לעקירה יש לערב אורתודונט בקביעת תזמון העקירה וטיפול אורתודונטי. השיקולים המשפיעים על הפרוגונזה של טוחנות ראשונות הם חיות השן, יכולת שיקום השן, גיל דנטלי, צפיפות המשנן, יחסים סגריים, מצב של שיניים סמוכות שבקעו ושטרם בקעו- כל אלו צריכים להלקח בחשבון בעת ההחלטה אם לעקור את השן או לא32. יש לתכנן את התזמון האופטימלי לעקירת הטוחנת הראשונה כך שהטוחנת השנייה תוכל לבקוע למקומה. (בממוצע גילאי 8-11, כתלות בשלב התפתחות השן).

 

תמונה 5: פנורמי של ילדה בת 9 עם טוחנות פגועות שאינן ניתנות לשיקום.

 

טיפול בחותכות קדמיות עם MIHהפגמים בחותכות מהווים הפרעה אסתטית ועלולים לפגוע בדימוי העצמי של הילד (תמונה 6). המטרה בטיפול בחותכות פגועות ב-MIH היא שיפור אסתטיקה והפחתת רגישות. במטופלים צעירים, יש לנקוט בגישה שמרנית משום שלחותכות הצעירות לשכת מוך רחבה, רגישות גבוהה בגלל האמייל הדק והפגוע. מסיבה זו, מומלץ לדחות עד כמה שניתן את הטיפול האסתטי בנגעים, שאף נוטים להשתפר במראה לאורך זמן13.

טכניקה אחת לשיפור האסתטיקה בחותכות הפגועות עם MIH היא microabrasion- הורדה של עד 0.1 מ"מ משטח הפנים של הכותרת על ידי אברזיה וחומצה עם היפוכלוריד 18% או חומצה פוספורית 37% עם משחת פומיס. בשיטה זו מסירים את השכבה החיצונית של האמייל, אשר משנה את התכונות האופטיות ונותן תוצאה אסתטית טובה יותר. ההתוויה לשימוש בשיטה זו היא בנגע מוגבל לשכבה החיצונית של האמייל, והיא יעילה יותר בנגעים חומים ומחוספסים33. בשל ההיסטולוגיה של נגעי MIH, שימוש בטכניקה זו בלבד משיגה תוצאות אסתטיות מוגבלות. בספרות ממליצים על הוספת מריחה ביתית של תכשירי CPP-ACP לשיפור התוצאות34.

 

תמונה 6: נגעים אופקיים בחותכות עליונות

 

אופציה טיפולית נוספת כוללת הסננה של רזין, טכניקה שפותחה במקור לטיפול בעששת. בניגוד לטיפול בשיניים עם עששת או פלואוריזיס, פגמי MIH אינם ממוסכים היטב על ידי הסננה של רזין בלבד.  חוקרים סבורים כי צריבה ממושכת של שטח הפנים של האיזור הפגוע עם חומצה פוספורית תשפר תוצאות אסתטיות. במקרים בהם אין תוצאה אסתטית מספקת עם הסננה של רזין בלבד, כמו גם באיזורים היפופלסטים, שימוש בקומפוזיט הכרחי להשגת תוצאה אופטימלית35.

למטופלים בני יותר מ-18 ניתן להציע ציפוי ויניר מחרסינה לכיסוי החלק הלביאלי של הכותרת. שיטה זו היא אופציונלית כששאר הטכניקות כשלו לתת פתרון אסתטי מספק36.

סיכום

ילדים עם רקע רפואי מורכב בילדות המוקדמת או ילדים עם טוחנות נשירות עם היפומינרליזציה ((DMH-Deciduous Molar Hypomineralization נמצאים בסיכון ל-MIH. יש לעקוב אחר בקיעת הטוחנות הראשונות הקבועות באופן תדיר.

בעת הטיפול בשיניים הפגועות עם MIH חשוב לקחת בחשבון גורמים רבים בבואנו לטפל בשיניים אלה. יש להתחשב בפרוגנוזה ארוכת הטווח של השן ותלונת המטופל, כמו רגישות או כאב. בניהול האסתטי של חותכות הפגועות ב-MIH יש לפעול בשמרנות כתלות בגיל המטופל, הדרישה האסתטית שלו וחומרת הנגע.

MIH היא תופעה שכיחה, וככזו- עליה להיות מאובחנת ומטופלת על ידי רופאי השיניים המטפלים בילדים. ההיכרות עם התופעה, שהפכה להיות נפוצה יותר בשנים האחרונות, חייבת לכלול את כל ההבטים הנוגעים לטיפול בשיניים

אלה תוך דגש רב על הגישה ההתנהגותית לילד שסובל מ-MIH. יש לפעול להנגשת המידע והכלים לכלל רופאי השיניים המטפלים בילדים כדי להבטיח טיפול מיטבי כבר מהפגישה הראשונה.

 

רשימת מקורות

1.Weerheijm K L, Jalevik B, Alaluusua S. Molar-incisor hypomineralisation. Caries Res 2001; 35: 390–391.

2.Weerheijm KL, Groen HJ, Beentjes VEVM, Poorterman JHG. Prevalence of cheese molars in 11-year-old Dutch. J Dent Child 2001; 68: 259–262.

3.Weerheijm et al, Judgement criteria for molar incisor hypomineralisation (MIH) in epidemiologic studies: a summary of the European meeting on MIH held in Athens, 2003. EurJ PaediatrDent. 2003.

4.De Farias AL, Rojas-Gualdrón DF, Girotto Bussaneli D, Santos-Pinto L, Mejía JD, Restrepo M. Does molar-incisor hypomineralization (MIH) affect only permanent first molars and incisors? New observations on permanent second molars. Int J Paediatr Dent. 2022 Jan;32(1):1-10. doi: 10.1111/ipd.12780. Epub 2021 Mar 17. PMID: 33629389

5.Lygidakis NA, Dimou G, Marinou D: Molar-incisor-hypomineralisation (MIH). A retrospective clinical study in Greek children. II. Possible medical aetiological factors. Eur Arch Paediatr Dent 9: 207-17 (2008).

6.Teixeira R J, Andrade N S, Queiroz L C et al. Exploring the association between genetic and environmental factors and molar incisor hypomineralization: evidence from a twin study. Int J Paediatr Dent 2018; 28: 198–206.

7.Beentjes VE, Weerheijm KL, Groen HJ. Factors involved in the aetiology of molar-incisor hypomineralisation (MIH). Eur J Paediatr Dent. 2002 Mar;3(1):9–13.

8.Weerheijm KL. Molar incisor hypomineralization (MIH): clinical presentation, aetiology and management. Dent Update 2004; 31: 9–12.

9.Jeremias F, Koruyucu M, Kuchler E C et al. Genes expressed in dental enamel development are associated with molar-incisor hypomineralization. Arch Oral Biol 2013; 58: 1434–1442.

10.Jomana H, Leibovitz-Haviv S, Cohen O, Zilberman U. The Prevalence of Molar Incisor Hypomineralization among children in Jewish and Arab population in Israel. Refuat Hape Vehashinaim (Isr Dent Assoc J). 2019; In press.

11.Koch G, Hallonsten AL, Ludvigsson N, Hansson BO, Holst A, Ullbro C. Epidemiologic study of idiopathic enamel hypomineralization in permanent teeth of Swedish children. Community Dent Oral Epidimiol 1987; 15:279-285.

12.Kosem R, Senk Erpic A, Kosir N, Kastelec D. Prevalence of Enamel Defects With Emphasis on Molar Incisor Hypomineralization in Slovenian Children and Adolescents [abstract]. Barcelona, Spain: 7th Congress of the European Academy of Paediatric Dentistry; 2004.

13.Ghanim A, Silva M J, Elfrink M E C et al. Molar incisor hypomineralisation (MIH) training manual for clinical field surveys and practice. Eur Arch Paediatr Dent 2017; 18: 225–242.

14.Elfrink M E, Ghanim A, Manton D J, Weerheijm K L. Standardised studies on Molar Incisor Hypomineralisation (MIH) and Hypomineralised Second Primary Molars (HSPM): a need. Eur Arch Paediatr Dent 2015; 16: 247–255

15.Hubbard M J. Molar hypomineralization: What is the US experience? J Am Dent Assoc 2018; 149: 329–330.

16.A. Lygidakis, F. Wong, B. Jälevik, A-M.Vierrou, S. Alaluusua, I. Espelid. Best Clinical Practice Guidance for clinicians dealing with children presenting with Molar-Incisor-Hypomineralisation (MIH). An EAPD Policy Document.

17.Mittal R, Chandak S, Chandwani M, Singh P, Pimpale J. Assessment of association between molar incisor hypomineralization and hypomineralized second primary molar. J Int Soc Prev Community Dent 2016; 6: 34–39.

18.Negre-Barber A, Montiel-Company J M, Boronat-Catala M, Catala-Pizarro M, Almerich-Silla J M. Hypomineralized Second Primary Molars as Predictor of Molar Incisor Hypomineralization. Sci Rep 2016; 6: 31929.

19.Leppäniemi A, Lukinmaa PL, Alaluusua S: Nonfluoride hypomineralizations in the permanent first molars and their impact on the treatment need. Caries Res: 35: 36- 40 (2001).

20.Lygidakis NA, Dimou G, Marinou D, Gouva G. Aetiology of Molar-incisor Hypomineralization. A retrospective study of 151 children with the defect [abstract]. Barcelona, Spain: 7th Congress of the European Academy of Paediatric Dentistry; 2004.

21.Discepolo K, Baker S: Adjuncts to traditional local anesthesia techniques in instance to hypomineralized teeth. N Y State Dent J 1: 22–6 (2011)

22.Steffen R, Van Waes H: Die Behandlung von Kindern mit Molaren-InzisivenHypomineralisation. Eine Herausforderung bei der Schmerzkontrolle und Verhaltenssteuerung. Quintessenz 62 (2011)

23.Nusstein J, Wood M, Reader A, Beck M, Weaver J: Comparison of the degree of pulpal anesthesia achieved with the intraosseous injection and infiltration injection using 2% lidocaine with 1:100,000 epinephrine. Gen Dent 53: 50-3 (2005)

24.Fütterer J, Ebel M, Bekes K, Klode C, Hirsch C: Influence of customized therapy for molar incisor hypomineralization on children's oral hygiene and quality of life. Clin Exp Dent Res 6: 33-43 (2020)

25.Nogueira VKC, Mendes Soares IP, Fragelli CMB, Boldieeri T, Manton DJ, Bussaneli DG, Cordeiro RCL: Structural integrity of MIH-affected teeth after treatment with fluoride varnish or resin infiltration: An 18-Month randomized clinical trial. J Dent 29: 105: 103570 (2020)

26.William V. Microshear Bond Strength of Resin Composite to Teeth Affected by Molar Incisor Hypomineralization [DClinDent thesis]. Victoria, Australia: University of Melbourne; 2005.

27.Fayle SA. Molar incisor hypomineralization: Restorative management. Eur J Paediatr Dent 2003;4:121-126.

28.Mahoney EK. The treatment of localized hypoplastic and hypomineralized defects in first permanent molars. N Z Dent J 2001;97:101-105.

29.Radcliffe RM, Cullen CL. Preservation of future options: restorative procedures on first permanent molars in children. J Dent Child 1991;58:104-108.

30.Koch MJ, Garcia-Godoy F. The clinical performance of laboratory-fabricated crowns placed on first permanent molars with developmental defects. J Am Dent Assoc 2000;131:1285-1290.

31.Harley KE, Ibbetson RJ. Dental anomalies: Are adhesive castings the solution? Br Dent J 1993;174:15- 22.

32.Gill D, Lee R, Tredwin C. Treatment planning for the loss of first permanent molars. Dent Update 2001;28:304-308.

33.Pliska B T, Warner G A, Tantbirojn D, Larson B E. Treatment of white spot lesions with ACP paste and microabrasion. Angle Orthod 2012; 82: 765–769.

34.Ardu S, Castioni N V, Benbachir N, Krejci I. Minimally invasive treatment of white spot enamel lesions. Quintessence Int 2007; 38: 633–636

35.Meyer-lückel H, Schmidt C, Paris S, Schult A: Zehn Jahre Kariesinfiltration – Erfolgreich auch bei Fluorose und MIH. Zm 110: 286-9 (2020)

36.Lygidakis NA. Treatment modalities in children with teeth affected by molar-incisor enamel hypomineralisation (MIH): A systematic review. Eur Arch Paediatr Dent 2010; 11: 65–

למידע נוסף בנושא רפואת שיניים לילדים לחצו לעמוד הבית

יצירת קשר

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות:

© כל הזכויות שמורות למרפאת מומחים